טיולים ומסיבות

בשבוע שבועיים האחרונים, חוץ מללמוד, ניצלתי את ההזדמנות גם לבלות קצת :-) אני מבינה עכשיו מה שאנשים אמרו לי פעם שאם מלגאי מומבושו מחליט לנסות להתקבל לתואר שני, הוא לא חווה את יפן בכלל מרוב שהוא תקוע בין הספרים בספרייה כל הזמן, לומד קנג'י. הרגשתי קצת ככה כשלמדתי למבחני סוף הקורס. זה לא חשוב כמו מבחן קבלה לתואר שני, אבל אני לקחתי את זה ברצינות וחרשתי, ורק כשזה נגמר הבנתי עד כמה הייתי "תקועה בין הספרים" ולא ממש הייתי פה. אז במסגרת לקיחת הדברים קצת יותר באיזי, זה מה שעשיתי:
הלכתי לטייל בפארק לפני שבועיים בערך, ורק כשהגעתי לשם הבנתי עד כמה חסר לי הטבע. רובכם יודעים שבארץ גרתי בעין כרם, והטבע היה סביבי כל הזמן. פה, אמנם אנחנו באיזור לא ממש עירוני, אבל בכל זאת, במסלול המוכר בית-אוניברסיטה-סופרמרקט, אין לי הרבה הזדמנויות לצעוד על משהו יותר טבעי מבטון. היה יום מקסים כשהלכתי לפארק, ופרחי השזיף בדיוק התחילו לפרוח... כמה יפני מצידי, להתלהב מפריחת השזיף. ההתמוגגות הגיעה עד כדי צורך עז לכתוב הייקו או לצייר איזה ציור דיו עדין ומינימליסטי. אבל ההשראה עצרה כאן, אז פשוט הסתובבתי ונהניתי ממזג האויר האביבי.
בשבוע שעבר ניסיתי לצאת קצת מסביבת סאיג'ו, ונסעתי עם אן, מרליס ואנייאן לקורה (לא, לא קוֹרַה, אלא קוּרֶה...). זו עיר נמל קטנה, יחסית לא רחוק מפה, שאמורה להיות ממש חמודה. נסענו לשם למרות שמזג האויר לא היה לטובתינו. איכשהו קיוויתי שהיום האפור שקיבל את פני כשהתעוררתי בבוקר יתבהר באורח פלא כשנגיע לקורה. אבל זה לא קרה... הגשם לא הפסיק לרדת. חוץ מזה, עם חברים כמו אלה שאני בורכתי בהם, הסיכויים לצאת מהבית כשעדיין מותר להגיד ohayo gozaimasu (או, למאותגרי היפנית שבינינו, לפני 11 בערך ) היו קלושים... וכך יצאנו לדרך בסביבות 11 וחצי, ואוטובוס ושתי רכבות מאוחר יותר הגענו לקורה. כמובן שבשלב זה הגיע הזמן לארוחת צהריים, אז לא טרחנו לצאת מבניין תחנת הרכבת ומצאנו מסעדה נחמדה בקניון הסמוך, שם ניצחתי את אנייאן בתחרות ה"מי לא מסיים אחרון לאכול וקונה לכולם קינוח". זה לא שאני אכלתי מאד מהר, הוא פשוט דיבר המון, והבנות לא בדיוק הפסיקו אותו בזמן שאני שאבתי לתוכי ברעש איטריות ולגמתי מרק. בחיים לא אכלתי כל כך הרבה ראמן... היה טעים!
אחר כך, כמובן, הגיע הזמן לקינוח. וכמובן, לא הסתפקנו במה שהיה למסעדה להציע, אלא הלכנו לבית קפה עם קינוחים מדהימים בחלון והתפנקנו עוד קצת :-) היפנים באמת לא מתקמצנים בכל מה שנוגע לקינוחים - כמה שיותר גלידה, קצפת, עוגות, סירופ, פירות וכו' - יותר טוב. ככה יצא שכשסיימנו את כל זה, כבר היה אחרי 4... ובחוץ הגשם פשוט לא הפסיק. רצינו ללכת לנמל אבל בסוף הסתפקנו בתצפית עליו ממקום יבש יחסית. האטרקציה היחידה באיזור עם חימום ובלי מים בנעליים הייתה המוזיאון של חיל הים. קורה הייתה בתקופת מלחה"ע ה-II בסיס די חשוב של הצי היפני, וגם היום יש בסיס אימונים של כוח ההגנה היפני (ולא צבא... צבא זו מילה גסה. ששש...) באי קרוב. המוזיאון היה נחמד, בעיקר הדגם של נושאת המטוסים הכי גדולה שהייתה במלחמה. אבל התחלתי להתעייף מזה לקראת הסוף. נראה לי שאנשים יוצאי חיל הים (ואני מכירה כמה כאלה) היו נהנים יותר...
מה שהיה נחמד הוא שאן ואני שמנו לב במהלך הטיול שאנייאן ומרליס נהיים יותר ויותר קרובים... ועכשיו הם באמת נהיו זוג! :-) love is in the air... הם די חמודים ביחד.
וברכילות זו נסיים. על המסיבות אני כבר אכתוב ביום אחר. זה ממילא נהיה די ארוך.
סוף סוף גיליתי איך לשים מצגת תמונות בבלוג! אז אתם יכולים לראות את התמונות שכתבתי עליהן בפעם הקודמת. ואם אני אצליח, אולי גם אשים את אלה מהטיולים שכתבתי עליהם עכשיו.