על אוכל, קולות והיגיון יפני

שלום לכולם שוב!

קודם כל - משבר קטן: המחשב שלי חולה :-( הוא לא מראה סימני חיים כבר כמה ימים, ועכשיו אני מחכה להכרעה של מעבדת התיקונים. תחזיקו לי (ולו) אצבעות!
בינתיים אני כותבת על מקלדת וירטואלית, שזה יותר איטי. אבל לא נורא.
רציתי לספר לכם קצת על האוכל כאן. המאכל האופייני לאיזור הירושימה הוא לא סושי כמו שאולי חשבתם, אלא אוקונומי-יאקי (okonomi-yaki). זה ערמות של כרוב ואיטריות מטוגנות, מעליהם שמים מין פנקייק וביצה, ובסוף רוטב מתקתק. אפשר גם להוסיף איזה תוספות שרוצים. אכלתי את זה רק פעם אחת בהירושימה,וזה היה טעיייםםם!
כשאני באוניברסיטה, אני לרוב אוכלת צהריים בקפיטריה. נורא זול שם, ויש שם אוכל יפני טיפוסי - מנות שמבוססות על אורז ומנות שמבוססות על איטריות בסוג של מרק. המנות מוצגות בצלחות בכניסה, כך שאפשר לראות מה יש היום. כמעט בכל דבר שתזמינו (אלא אם זו סתם צלחת אורז כתוספת) יהיו דגים. אז אני אוכלת קצת דגים, אבל משתדלת שזה לא יהיה החלק העיקרי של המנה.
אם רוצים, אפשר גם לקנות משהו במכולת. בדרך כלל אני קונה אוניגירי - כדור אורז, בדרך כלל עטוף באצה בצורת משולש, עם תוספת בפנים.לא תמיד אני יודעת מה בדיוק יחכה לי בפנים, כך שזו סוג של הפתעה, אבל אני כבר יודעת מה לא לאכול. זה בעצם מין סנדוויץ' - מושכים את הניילון משני הצדדים של המשולש ואוכלים כשמחזיקים רק באצה.
אגב אורז, תראו את הסושי / עוגת שכבות הזו:
זה הדבר הראשון שראיתי כשיצאנו מתחנת הרכבת של הירושימה (מכרו את זה בדוכן). זה היה נורא יקר אז לא יכולתי לקנות אבל היה מפתה...
טוב, מספיק לכתוב על אוכל. אני נהיית רעבה מזה!
עכשיו על הקולות:
במקומות ציבוריים כמו חנויות, נדמה שליפנים יש שמיעה היפראקטיבית ועם הפרעת קשב וריכוז - הם כל הזמן חייבים שמשהו יצלצל, יצפצף, יכריז משהו ללקוחות בשפה שבמקומות אחרים שמורה לנסיך הכתר מינימום, או סתם ישמיע מוסיקה קיטשית עם לחן קליט מאד שיישאר לך בראש לשארית היום. בסופר המקומי שבו עשיתי את הקניות שלי ביום הראשון, הם הלכו על מין שיר לכת בקול בס מעצבן, אותו ניגנו שוב ושוב עד שהשתגעתי. שאלתי את יוקו מה זה, והיא אמרה שזה השיר של קבוצת הבייסבול של הירושימה. הם בטח רוצים לעשות לנו הזרים שטיפת מוח קשה ואינטנסיבית כדי שנאהוד את הקבוצה שלהם. טוב, אין לי מה להתלונן - אם הייתי בסין היו עושים לי שטיפת מוח על דברים קצת יותר עקרוניים מבייסבול...
יש לי תיאוריה בקשר לקולות: הצרצרים / חיפושיות / חרקים ממש חוגגים פה, ומשמיעים צרצורים מאד חזקים, ולא רק בלילה. (לארז: זוכר את ה"פצ"?). זה פשוט משהו שהיפנים רגילים לשמוע ולכן כשהם בתוך בניין הם צריכים משהו שימלא את החלל בצפצופים מסוג קצת אחר. לא תיאוריה מבריקה, אני יודעת, אבל זה מה שחשבתי בינתיים...
עוד משהו שקשור לקולות, ולמבוכה היפנית מכל מה שקשור לשירותים ועשיית צרכים: בשירותי הנשים יש הרבה פעמים כפתור שכשלוחצים עליו הוא משמיע קולות של הורדת מים... המטרה כאן היא להסוות את הקולות שאת משמיעה כשאת עושה את הצרכים, מבלי לבזבז מים. זה פשוט מטורף בעיני! כאילו, מה הן בדיוק מסתירות? מה יחשבו שבאת לעשות שם חוץ מפיפי? לדקלם שירה? חוץ מזה המכשיר הזה לא ממש משמיע קולות אותנטיים כך שיודעים שאת משתמשת בו, אז מה עשינו בזה?
יש עוד המון המון דברים כאלה במציאות היפנית שגורמים לך לשאול: "אבל למה? למהההה?!?!"
למשל, הייתי צריכה לפתוח שני חשבונות בנק: אחד בבנק הדואר (הבנק הפופולרי ביפן), אליו תיכנס לי המלגה, ואחד בבנק רגיל. כששאלתי למה לי לפתוח גם חשבון רגיל ענו לי שבמקרה של אישפןז בבית חולים אני אקבל החזר, אבל רק דרך החשבון הזה. הם לא חשבו, נגיד, להחזיר את הכסף לחשבון בבנק הדואר. והם לא חשבו שאולי אפתח את החשבון הזה רק אחרי שאראה שאני צריכה החזר. או שאוותר על זה רק בגלל הטירטור של הנסיעה לעוד בנק ומילוי הררי הטפסים. כשאני וכריס הצענו בהיסוס שאולי לא נפתח את חשבון הבנק הזה הם הסתכלו עלינו כאילו השתגענו. היפנים נוטים להיות לא ישירים, אבל במקרה הזה הם פחות או יותר הבהירו לנו שאין מצב שלא נפתח את החשבון הזה. לדעתי הם היו מבועתים מהמחשבה שזה ישאיר משבצת ריקה ברשימה שיש להם על כל אחד מאיתנו! ויתרנו, כמובן. לך תתווכח עם היגיון של יפנים...
בכמה מהמקומות שמשרתים לקוחות כמו העירייה, הבנק, הדואר, או חברת הסלולר, נותנים לך דברים קטנים וחמודים בחינם, כמו חבילות טישו עם הלוגו של החברה או מגבת קטנה. מצד שני, בשירותים ציבוריים יפניים, מפוארים ונקיים ככל שיהיו, אף אחד לא חושב לשים מייבש ידיים או מגבות נייר. זה לא שבדיוק נגמר - פשוט אין. כל יפני - וזה בדוק - מצוייד במגבת קטנה בתיק במיוחד בשביל זה. ועכשיו המגבת הקטנה שקיבלת בדואר ולא ידעת מה לעשות איתה הופכת פתאום לנורא שימושית...
לפני שאסיים להפעם (יש עוד המון דברים, אבל נראה לי שאשאיר אותם כבר לפעם הבאה), אני רוצה לפתוח בזאת את פינת הjapanese engrish . הרבה חברות יפניות כותבות על המוצרים שלהן או בפרסומות משפטים באנגלית. כנראה שזה יוצר תדמית מתוחכמת ועכשווית. אבל ברוב הדברים אין שום היגיון ואתה מוצא את עצמך עומד מול זה ואומר "huh??" . ואחרי כל ההקדמה הזו, זה מה שכתוב על מכונת המשקאות בבניין שלי. אותי זה נורא שיעשע...
עכשיו, כשקראתי את מה שכתבתי, אני רואה שהחברה היפנית יכולה לצאת פה מוזרה מידי ושלילית, וזה לא באמת ככה. בפוסט הבא אני אשתדל לאזן.
שתדעו שאני קוראת כל התגובות. תמשיכו להתייחס ואתם יכולים גם לבקש דברים!
אה, וחג סוכות שמח!