פסטיבל הסאקה

נכון, פסטיבל הסאקה קרה כבר לפני יותר משבועיים, אבל מוטב מאוחר מאשר אף פעם. וחוץ מזה, אם כבר שמתי תמונות בפייסבוק, אני חייבת לכם הסברים עליהן לא? אז סאקה-מאצורי (פסטיבל הסאקה) הוא האירוע הגדול של השנה בסאיג'ו (או היגאשי-הירושימה), העיירה הקטנה והמשעממת בדרך כלל שבה אני גרה. אז אולי היא משעממת למראית עין, אבל מסתבר שבחדרי-חדרים מזקקים כאן יינות סאקה משובחים שנודעים באיכותם בכל האיזור, כך מספרות השמועות. לא הסתפקתי בשמועות, אז הלכתי לראות בעצמי. יצאנו מספר די גדול של אנשים, יפנים ולא יפנים, בשבת לפני הצהריים לכיוון הפסטיבל. אם היו מי מאיתנו שדאגו שלא נמצא את המקום ( רובינו חדשים באיזור), הדאגות נמוגו כשהתקרבנו: הפסטיבל התפרש על פני כל מרכז העיירה וכל הרחובות היו מלאים אנשים שבאו להנות ולבלות.לא היה אפשר לפספס אותו.
בתמונה, מימין: מרליס, איאקו, צ'יאה, ג'ניה, יוקו, רוסיו ואני. ואלה רק חלק ממי שהיה
כמובן,פסטיבל הסאקה לא נועד רק לשתייני סאקה. למי מאיתנו שלא רגיל לשתות סאקה, בטח לא ב-11 בבוקר, היו המון דוכנים עם אוכל טעים טעים, במת בידור (דווקא לא נשארתי, למרות שהיה יכול להיות משעשע לראות את הכשרונות המקומיים), ועוד כל מיני הפתעות. מבשלות הסאקה פתחו את שעריהן למבקרים והציעו טעימות של סאקה משובח בכוסיות פלסטיק. כמובן שאפילו זה היה לי חזק מידי... במיוחד הסאקה ה"חי", כלומר סאקה לא מזוקק. למביני עניין, שאשכרה באו לשתות סאקה, הוקם מתחם סגור, ותמורת סכום לא גדול במיוחד היית יכול להיכנס לשם ולשתות כאוות נפשך.
דוכני האוכל היו פשוט אינסופיים... הם היו במתחמים הסגורים, לאורך הרחוב הראשי, ובסמטאות הקטנות. היה נראה שכל העיר במצב רוח טוב. המוכרים צעקו והכריזו על הסחורה שלהם בדרך שלא הייתה מביישת באסטיונר משוק מחנה יהודה. הילדים נראו שמחים, במיוחד אלה שקיבלו סוכריות על מקל ענקיות או משהו בסגנון.

קריס עם חבר חדש

כשהלכנו למבשלות הסאקה, מי שעינו חדה (כלומר אני...) שם לב שהפרחים לצידי הקירות היו בבקבוקי סאקה :-) אותי זה שיעשע.

סאקה לא מזוקק

כשנמאס לנו מההמונים והחום הלכנו למקדשים: מקדש בודהיסטי (או-טרה) ומקדש שינטו (ג'ינג'ה). זה לא היה חלק מהפסטיבל, היפנים שהיו איתנו פשוט חשבו שזה יהיה נחמד לקחת אותנו הסטודנטים הזרים לשם.

המקדש הבודהיסטי היה נחמד אבל הייתה שם אווירה נורא כבדה ורצינית. מקדש השינטו היה יותר נחמד. הייתה שם פינה לנטילת ידיים בכניסה, ורק אז יכולת לעבור בשער.אחרי שעברת בשער ה"טוריאי", נתקלת בשני פסלים של שתי חיות, אחת עם פה פתוח ואחת עם פה סגור. יוקו הסבירה לי שזו עם הפה הפתוח כאילו אומרת "אה", וזו עם הסגור אומרת "נ". אלה שני הקצוות של הכתב הפונטי היפני, וזה כאילו אומר שהן עומדות להגן עלי מהתחלה ועד הסוף. או מהלידה ועד המוות. כשמגיעים למקדש עצמו, נהוג לשלשל מטבע לתיבה, לצלצל בפעמון, להתרחק קצת, להגיד איזו תפילה בלב, ואז להשתחוות ולמחוא כף.

אחרי המקדשים קנינו ממתקים יפניים (אוקאשי, כבר הראיתי לכם) ואז הלכנו לאכול במקום קצת יותר קריר ושקט וחזרנו הביתה עייפים אך... שיכורים??
טוב, לפחות חלקנו. יש אנשים שיכולים להשתכר מכוסית אחת. אלה שלא יכולים הלכו למתחם הסגור, שם הסאקה זרם כמים, והם באמת השתכרו...

בפוסטים הבאים (אם יהיה לי מספיק זמן לכתוב אותם): סיור כיתתי בהירושימה, יום תרבות יפן, ותמונות מהקמפוס.