במסגרת מלחמתי היומיומית בזמן המאד מוגבל שנשאר לי כאן, ובמסגרת הניסיון לסחוט את כל המיץ מה"חוויה היפנית" שלי, אנסה להעלות כאן על הכתב, גם בשבילכם אבל בעיקר בשביל עצמי (נו אופנס), איך אני חווה היום את יפן והיפנים. אני מנסה לשים לב להתנהגויות אופייניות, לדברים שהיו קורים אחרת בארץ. אני מנסה לשים אותם תחת זכוכית מגדלת.
בדרך כלל אני לא אוהבת להגיד משהו כללי על קבוצת אנשים, כי זה שוחק את המאפיינים האישיים של כל אדם ואת הסיטואציה הספציפית שהוא נמצא בה. אבל כשאתה חי בתרבות אחרת משלך, כמעט תמיד אתה מוצא את עצמך אומר בסוף: "אוף, היפנים האלה!" (לפעמים יש גם "וואו, היפנים האלה!" אבל בדרך כלל זה אוף, משם מה...).
אחד הדברים שהעסיקו את דעתי הנאיבית לאחרונה הוא מה עומד מאחורי הנחמדות היפנית? האם זה רק מיתוס או שזה דבר אמיתי? האם מדובר כאן רק באדיבות ונימוס פשוט, שאולי מודגש כאן יותר מבתרבויות אחרות? האם זו נחמדות מזוייפת מתוך אינטרס? או שיש כאן באמת רצון כנה לעזור לאחר?
התשובה הקצרה שלי היא שיש כאן שכבות שצריך לקלף, כמו בצל. הזר שמגיע לכאן בפעם הראשונה בטוח שהיפנים הם ממש מלאכים רק כי מישהו יצא מגדרו להוביל אותו למלון שלו. אחר כך, הוא מגיע לשכבת התהליכים הבירוקרטיים וכאן הוא בטוח שהיפנים הם מפלצות או לפחות רובוטים חסרי לב. הוא גם מתחיל לשאול את עצמו למה כל כך מעט מהחברים הבאמת טובים שלו כאן הם יפנים. קצת אחרי זה, הוא מגלה שהאמת נמצאת כרגיל אי שם באמצע, וכרגיל היא יותר מסובכת ממה שהיה נראה ממבט ראשון.
התשובה הארוכה שלי, שמבוססת על תובנות שעלו לי לאחרונה מניסיון שלי ומשיחות עם אחרים, הולכת ככה:
קודם כל, המוכנות של מישהו יפני לעזור למישהו בצרה תלויה מאד בסוג הצרה וברמת חוסר הוודאות שכרוכה בה. ככל שגדלה רמת חוסר הוודאות, רמת הביטחון העצמי של היפני יורדת, וכך גם המוכנות שלו להכניס את עצמו לתוך המצב הזה. אם זה מצב פשוט יחסית ושיש לגביו חוקים או נורמות חברתיות ברורות, או אם זה מצב שבו הם בטוחים ביכולתם לעזור ומרגישים שיש להם יתרון ברור של ידע או יכולות על פניך, הם "יילכו עד הסוף" עם האדיבות שלהם כלפיך. הרבה יותר מהמערבי הממוצע. אם איבדת את דרכך, למשל, הם ייקחו אותך ביד ויעשו שמיניות באוויר כדי להביא אותך בשלום למחוז חפצך. הם לוקחים אחריות כוללת על המצב ודואגים לפרטים הקטנים ביותר. הם לא סומכים עליך שתדע להסתדר בעצמך אחרי הוראות כלליות בלבד שתקבל מהם, בעיקר אם אתה לא מבין יפנית. אז הם יובילו אותך ביד עד לנקודה שרצית להגיע, או יזמינו בשבילך מנה במסעדה בלי להתייעץ איתך קודם, או יחליטו בשבילך איזו רכבת הכי טוב לך לקחת במקום למסור לך את המידע ולתת לך להחליט בעצמך. דברים כאלה קרו לי המון בפעם הראשונה שהייתי כאן, לפני שבע שנים כמעט. במצבים כאלה, הם הופכים אותך להיות לגמרי תלוי בהם, כמו ילד. המסירות הזו יכולה להיות מאד נוגעת ללב ולגרום לך להיות מאד אסיר תודה, בעיקר אם אתה זר שרק הגיע ליפן ואתה באמת מרגיש כמו ילד. אבל זה יכול גם מאד להכביד לפעמים, כשאתה כן יודע להסתדר בעצמך ורק צריך לדעת את הכיוון הכללי.
דוגמה אחת להתנהגות כזו שמעתי באירוע של מועדון המשפחות המארחות,שבו השתתפתי בפאנל של סטודנטים זרים על חיינו ביפן. לפני שהתחיל הדיון שלנו, דיבר אחד מחברי המועדון שיש לו ניסיון של כמה שנים באירוח סטודנטים זרים. הוא סיפר על ההכנות המדוקדקות שהוא עושה לקראת כל אירוח ועל האירוח עצמו, בבחינת "טיפים לחוויית אירוח אופטימלית הכוללת התחשבות מקסימלית באורח". לדוגמה, צריך להכין מראש מילון אלקטרוני כדי שתוכלו לבדוק מילים שאתם לא מבינים במהירות ובקלות וחס וחלילה לא יהיו אי הבנות בתקשורת ביניכם. צריך לעשות מייד כשמגיעים סיור בבית כדי שהאורח ירגיש בנוח ויידע איפה השירותים ולא יצטרך לשאול. צריך לכתוב במחברת את השאלות שאתה שואל את הסטודנט הזר ואת התשובות שהוא נותן לך, אבל צריך גם להסביר לו מה אתה עושה כדי שלא יחשוב שאתה מתעסק במשהו אחר בזמן שאתה מדבר איתו. הכתיבה נועדה לתעד את הכל כדי שלא תפספס אף טיפה מהחוויה ואף הזדמנות ללמוד משהו על המדינה שממנה הסטודנט מגיע. צריך להגיש בהתחלה מים, למרות שהנורמה המקובלת היא תה, כי אולי סטודנט זר לא יאהב תה יפני. כששמעתי את כל זה, ההתעסקות בפרטים הקטנים והמאמץ הזה לגרום לאורח להרגיש בנוח די הרשימו אותי. אבל זה גם מאד הצחיק אותי, כי הכל היה כל כך מוגזם ולא היה נראה שהוא משאיר טיפת מקום לגמישות. הוא פשוט היה יכול לשאול את האורח אם הוא מעדיף תה או מים, לא? במקום להחליט בשבילו. צורת ההתייחסות הזו היא נורא יפנית.
סוג שני של מצבים בהם יתבקש היפני לעזור לאדם אחר הם מצבים עמומים, כמו מצבי חירום, שלגביהם אין ממש חוקים ברורים ולא ברור איך הם יתפתחו. זה יכול לכלול גם מצבים שבהם עצם התקשורת עם האדם האחר תציב את היפני בעמדה של נחיתות (למשל, כשאין ברירה אלא לדבר אנגלית, או יותר נכון כשהם מניחים מראש רק מהסתכלות באדם שאין סיכוי שהוא יודע יפנית). במצבים כאלה, הרבה יפנים ישתדלו להימנע מפעולה. הם יפחדו לעשות יותר נזק מתועלת ובעיקר יפחדו ממצב שבו הם לא יידעו מה לעשות ו"ייאבדו פנים". הם יעדיפו לא לקחת אחריות ויוזמה במצב כזה, במיוחד אם הם לא היחידים בסביבה. וכך הם יכולים להגיע למצב שבו חוסר הביטחון והפחד לגבי איך הם ייתפסו כלפי חוץ גובר על אלטרואיזם אנושי בסיסי. ידיד שלי, סטודנט זר, נפל מהאופניים ונפצע. הוא התקשר לידידה יפנית שלו אותה הוא מכיר מאז שהגיע לכאן לפני כמה חודשים, וביקש ממנה לבוא ולהביא קצת תחבושות ועזרה ראשונה. היא אמנם באה, אבל כשהוא אמר לה שהוא חושב שהוא צריך ללכת לבית חולים והיה ברור שעדיף שלא יילך לבד כי הוא קצת בהלם ופצוע וצריך מישהו שיבוא איתו, היא אמרה שהוא נראה לה בסדר ושיש לה עבודה לכתוב ועזבה. כשהוא סיפר לי על זה היה לי קשה לשמוע כי אני עדיין נאיבית וקשה לי כשזה נראה שאנשים לא יודעים מה זה אומר חברות אמיתית. אחר כך הבנתי שהיו פה אולי גם דברים אחרים. היא בחורה צעירה והוא גבר מבוגר ממנה בכמה שנים, וזה פער שהוא מאד משמעותי בחברה היפנית. ההבדלים כאן בין צעיר למבוגר ובין גברים לנשים הם הרבה יותר מודגשים מבחברות אחרות. זה לא קשור לעניין רומנטי. גם אם הם רק ידידים, היא עדיין תראה אותו בתור הגבר החזק שלא צריך עזרה ואותה בתור הצעירה שלא צריכה לעשות כלום מלבד להיות חמדמדה. מלבד זה יש את העניין שעליו התחלתי לכתוב קודם - היא חששה כנראה שהיא נקלעת למצב שלא תדע מה לעשות בו ואין לדעת איך הוא יתפתח ולא רצתה לקחת אחריות. בכל העולם, ובמיוחד ביפן, המשפחה היא זו שלרוב מטפלת במצב כזה, וזה פשוט לא עלה בדעתה של הבחורה הזו שבמקרה של סטודנט זר, חברים כמוה הם המשפחה שלו כאן.
אולי נראה לקוראי הספורים שאני מגזימה כאן בתשומת הלב ובחשיבות שאני מייחסת למקרה הקטן לכאורה הזה, ואולי גם נראה לכם שזה בכלל לא קשור לעניין יפני אלא לנטייה אנושית כללית להעדיף נוחות על אחריות, או שזה קשור לעניינים אישיים של הבחורה הזו ולא לזה שהיא יפנית. אבל נראה לי שזה בכל זאת אומר הרבה, וזה גם לא המקרה היחיד ששמעתי עליו. שמעתי מכל מיני אנשים שחיים פה הרבה זמן על כל מיני מקרים, למשל זקן נפל באמצע הכביש ואף אחד לא עזר לו. או מה שאמרה המנחה שלי, חוקרת מבוגרת מרוסיה שחיה פה כבר 13 שנה, שיש הרבה אנשים בחברה הזו שפשוט אין להם חברים באמת קרובים, שלא מתנסים בחברות אינטימית כזו כמו שאנחנו חווים. וזה עשה לי עצוב כל כך.
יש לי עוד כל כך הרבה לכתוב על "היפנים" ואיך אני חווה אותם. אולי יהיה לרשימה הזו חלק שני. אבל לסיום אני רוצה לכתוב שאת כל מה שאני חווה עכשיו אני תופסת על רקע תקופה בחיי שבה יש לי הרבה מחשבות על איך כדאי וראוי לחיות את החיים, איך אני רוצה שהחיים שלי ייראו בעתיד וגם בהווה, ולא רק מבחינת מה אני רוצה לעצמי אלא איך אני יכולה לממש את הפוטנציאל שלי וגם להותיר איזה חותם בעולם, אפילו קטן. חוויות שאני עוברת פה ואנשים שאני פוגשת מזכירים לי כמה קל לחיות חיים שלמים בהתמקדות בדברים השוליים והלא חשובים שבחיים, ובהתעלמות מהדברים החשובים באמת. אנשים שוכחים מה הם צריכים לעשות בשביל להיות מאושרים באמת. הם מתמקדים בלצבור כסף ורכוש ומעמד במקום בלעשות משהו משמעותי או לתת תשומת לב לאנשים שחשובים להם. כמה קל לא לשים לב שבעצם עד עכשיו סדרי העדיפויות שלך היו מעוותים לגמרי, שנתת לנסיבות החיצוניות לקבוע בשבילך מה תעשה ואיפה תהיה ולא עצרת לחשוב מה אתה באמת רוצה לעשות ואיפה אתה באמת רוצה להיות. נכון, לפעמים צריך להתפשר, ותמיד צריך להיות גמישים ופתוחים לדברים חדשים שיבואו. או לעשות משהו שאתה לא רוצה כדי שבעתיד תוכל לעשות משהו שאתה רוצה. אבל יש אנשים שכל הזמן מתפשרים כל החיים שלהם מתוך פחד או חוסר אמונה בעצמם, או שהם פשוט חושבים שככה זה צריך להיות. ואלה לא החיים שאני רוצה בשבילי. ואני חושבת לעצמי איך החיים ביפן יכולים לעזור לי להבין מה חשוב לי ואיך אני כן רוצה לחיות.
כשחיים תקופה בתרבות שונה משלך, היא מוציאה ממך תכונות מסויימות ומדכאת אחרות. החוכמה היא לשים לב לזה וללמוד לאמץ את הדברים הטובים שבתרבות ואת התכונות הרצויות שהיא מבליטה אצלך, ולנסות להשאיר אותם אצלך גם אחרי שעזבת וחזרת לארץ שלך. זה מה שאני רוצה לעשות. אני אוהבת ביפן את תשומת הלב לפרטים, את הדאגה המתמדת לשמירה על ההרמוניה ועל האווירה הנוחה ולא להיכנס לעימותים מיותרים. אני חושבת שבמידה הנכונה נימוס וטקסיות זה דבר חשוב וטוב, ושקצת צניעות וסבלנות בקשר עם אחרים (במילים אחרות ויתור על אגו) יכולים מאד לעזור ולפתור הרבה בעיות. כמובן, לפעמים צריך להגיד דברים בישירות. הכל צריך להיות במידה, ומילת המפתח היא איזון.
עד כאן הרהורי.
נ.ב. בצד תמצאו את התמונות שעכשיו הן כבר ישנות, שאת חלקן ניסיתי להעלות בפעם הקודמת. זה כולל תמונות של נופי סתיו מדהימים במחוז הירושימה. תהנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה