מה עשו שרצים בצלחת שלי, וגם: פינת ה-Japanese English חוזרת!

לפני הכל, חדשות טובות: המחשב שלי חזר! :-) סוף סוף לא צריך לצאת לקור כל פעם שרוצים לדבר בסקייפ, ואפשר להתפנק עם פרק של "חברים" לפני השינה. אח, החיים הטובים...
אני כל הזמן חושבת לכתוב בבלוג על השגרה שלי, על איך נראה יום רגיל, אבל איכשהו יוצא שכל פעם יש משהו מיוחד אחר שאני רוצה לכתוב עליו. אז עכשיו זה יהיה ביקור אצל המשפחה המארחת שלי בהירושימה.
אז ביום שישי שעבר, אחרי עוד שיעור מעניין עם המורה שלי ל"מונחים טכניים" ביפנית שקשורים לנושא המחקר שלי, נפגשתי עם קאצוּקוֹ, ה"אמא המארחת" שלי, בתחנת הירושימה, משם נסענו באוטובוס לבית שלה ושל בעלה הירושי. היא אישה קטנה מאד (אפילו יותר נמוכה ממני, אם זה אפשרי בכלל) ומאד נחמדה. בעבר היא הייתה מורה ליפנית לסטודנטים מדרום אמריקה, והיא ובעלה מארחים הרבה אנשים מחו"ל וגם מטיילים הרבה בעולם (הם אפילו היו בגרינלנד). הירושי הוא רופא והיה בעבר מנהל בית חולים. עכשיו הוא בפנסיה, והוא מנצל את הזמן הפנוי לפתח את התחביבים שלו, שנראה שהם מסתכמים בלשמוע מוסיקה, לדוג דגים, ולשתות הרבה אלכוהול (כמו שתראו בהמשך).
הבית שלהם נמצא באחת השכונות הצפוניות-מזרחיות של הירושימה. אני וקאצוקו ירדנו מהאוטובוס והתחלנו ללכת במעלה סמטאות צרות ומתפתלות. עלינו ועלינו בערך 20 דקות, עד שהגענו לבית שלהם, ממש בראש ההר. וזה היה שווה את זה – הנוף היה מקסים! אפשר היה לראות מלמעלה חלק גדול מהעיר, ממש עד הים והמפרץ.
בבית פגשתי את הירושי, ויחד ישבנו ודיברנו – כמעט רק ביפנית (!). הם דיברו לאט ובמילים פשוטות והייתה להם סבלנות לטעויות שלי – בעיקר לקאצוקו, בתור מורה ליפנית – והם לימדו אותי מילים חדשות, ואפילו למדו כמה מילים בעברית. הראיתי להם תמונות של עין כרם וקצת של המשפחה שלי, וכמובן הבאתי להם מתנה - סבון מים המלח וחמסה. (היפנים אוהבים קמעות וסמלים נגד עין הרע). הם השקו אותי קפה מספרד והאכילו אותי ממתקים יפנים.
אחר כך קאצוקו התחילה לבשל את הארוחה ואני עזרתי לה. יום לפני זה היא שאלה אותי בטלפון אם יש דברים שאני לא אוכלת. אמרתי לה שאני לא אוכלת בשר ועוף, אבל החלטתי לנסות דגים ומאכלי ים – זה חלק כל כך חשוב מהחיים פה, ומטבח נקי ואיכותי של משפחה מארחת (בניגוד לקפיטריה באוניברסיטה שהיא לא המקום הכי איכותי בעולם...) הוא מקום מתאים לנסות את הדברים האלה. כשפגשתי את קאצוקו והירושי הבנתי למה היא שאלה אותי אם אני בטוחה שזה בסדר לי לאכול שרימפס וסרטנים – הם אירחו לפני המון שנים קבוצה של ישראלים, והיא זכרה שיש עניין עם הכשרות (מדהים איך היא זכרה!). כאמור החלטתי שאני אנסה לאכול את זה, למרות שזה לא היה קל כשהסתכלתי עליה מוציאה את השרימפסים מהאריזה שלהם ומתחילה לטפל בהם... הם נראו לי כמו ג'וקים בצלחת.
עזרתי לקאצוקו לחתוך את הסלט, ולא שמתי לב שאחרי זה היא שמה בו סרטנים קטנים (בלי הקליפה). אחרי זה, כשאכלתי את הסלט, זה דווקא היה לי די טעים. היא תיבלה את זה טוב והיה לזה טעם רענן כזה, יחד עם העגבניות והחסה. אחר כך אכלנו דג שהירושי דג בעצמו עם רוטב של ירקות שאני חתכתי וקאצוקו בישלה ותיבלה. אהבתי את התיבולים שלה – היא אוהבת דברים חזקים ולא שגרתיים (לפחות ביפן). במנה הבאה – אורז עם שרימפס וצדפות קטנות – היא שמה אפילו זעפרן. אבל לא הסתדרתי עם השרימפס והצדפות כמו שהסתדרתי עם הדג. מזל שהיה לי התירוץ שאני מלאה מהדג... (זה לא עזר לי אחרי זה, כשהם נתנו לי קופסה מלאה בשאריות).
לאורך כל תהליך הכנת הארוחה והאוכל, הירושי דיבר איתי ובידר אותנו בהשמעת הדיסקים האהובים עליו. כשהוא שמע שאני מנגנת בחליל הוא שם דיסק של מוסיקה קלאסית לחליל, ואחרי זה, כשמיצינו את המוסיקה הקלאסית, הוא שם אוסף של הביטלס לגמרי במקרה,והתפלא שאני שרה עם כל השירים, גם עם הפחות מוכרים. לאורך כל הארוחה הוא ניסה בעקשנות להשקות אותי בירה ויין. הבירה הייתה טעימה, ואת היין לא גמרתי... אבל לזכותי ייאמר שקאצוקו שתתה אפילו פחות ממני – ביחד שתינו שתֵינו אולי כוס אחת. נראה היה שנורא חשוב לו שנגמור את הבקבוק באותו ערב, אז הוא שתה את כל השאר, וגם בקבוק בירה לפני האוכל, ואחר כך איזשהו יין מקומי משזיפים נדמה לי. בקיצור, בסוף הערב הוא כבר היה די מבוסם, ואני הייתי משועשעת מכל העניין... קאצוקו לא התנהגה כאילו שזה משהו יוצא דופן בשבילו לשתות כמות כזו. בזמן שהוא שתה יין אחרי הארוחה, אני וקאצוקו הסתפקנו בתה, וכשאמרתי שאני רוצה תה צמחים יצאנו לשמחתי לקטוף עשב לימון ומנטה בגינה. ממש הרגשתי בבית!
הערב הסתיים עם עוגת תפוחים טעימה. יצאתי לדרך חזרה עם שקית גדולה של שאריות ועם הרגשה טובה. מי שמכיר אותי יודע איזה אתגר זה בשבילי לאכול דגים ;-) שלא לדבר על שרצים אחרים, וגם היפנית הייתה חתיכת אתגר. למרות האתגרים, או אולי בגללם, היה לי כיף, והייתי גאה בעצמי.

בכלל, בזמן האחרון אני די מרוצה מעצמי ובמצברוח טוב. אני עסוקה בלימודים אבל מוצאת זמן גם להנות ולצאת עם חברים, ואני מתלהבת גם מדברים קטנים כמו פשוט לבשל ולהזמין חברות לארוחת ערב. לפני שבועיים הייתי עם מרליסה ואן בקריוקי והיה כל כך כיף! יושבים בחדרון פרטי ובוחרים איזה שירים שרוצים, ופשוט שרים (או יותר נכון צורחים) בכיף ומוציאים את כל התיסכולים...
לסיום, פינת ה”Japanese English” ! (נכון שהתגעגעתם?)

תסתכלו על הכתוב בקטן:




זה מה שהיה על המצעים שקניתי. בתרגום חופשי – "זה אפשרי לבחור בשמחה וזה נעשה שמח" . הה?! :-0
ועוד משהו (לא באנגלית):
זה על המתקן לנייר טואלט בשירותים שלי: הוראות ביפנית איך להשתמש בשירותים, כולל ציורים והוראות לשני המינים איך משתמשים לפיפי ואיך לקקי. אבל אני לא מבינה את האפליה הזו – אף אחד לא חשב לשים שלט כזה באנגלית בשירותים יפנים, ואנחנו המערביים בהחלט צריכים את זה, במיוחד באלה עם האסלות המשוכללות עם מליוני הכפתורים. אני תוהה עד כמה היפנים בעצמם יודעים להשתמש בזה...